[1]עי' מאמר לב שהנהגת ז"א היא שכר ועונש, והנהגת א"א היא הנהגה תכליתית של החזרת הדין לחסד.

[2]מדרגת עתיק מתבארת במאמר פב אות ד: "שלימות שלא ירעב ולא יצמא לעולם, רק להשפיע לזולתו בשביל זולתו, והוא נאמן בית בחינת דכר ע"י גילוי עתיק".

[3]חבקוק ג, ד: "ונוגה כאור תהיה". ועי' תע"ס חלק טז אות נב באור-פנימי: "ונוגה זו חציה טוב וחציה רע. כי בעת שהנוגה דבוקה בגבול הפרסא דאצילות, היא טוב, ובעת שג' הקליפות הנ"ל מתדבקים בה, היא נהפכת רע כמותם. שזה סוד הנחש הנהפך למַטֶה ומטה הנהפך לנחש. כי ג' הקליפות הנ"ל ה"ס הנחש, וכשנוגה דבוקה בגבול הקדושה, נקראת מטה, והיא טוב. וכשמתדבקים בה הקליפות נהפך המטה לנחש, והוא רע".

[4]בראשית רבה ט, ז: "והנה טוב מאד (בראשית א, לא) – זה יצר הרע".

[5]עי' מאמר לב שזה מכונה החזרת דין לחסד, שנגלה שהרע לכאורה, הוא ג"כ טוב.

[6]שבת קיב, ב: "אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא, אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". וראה עוד בהערה הבאה.

[7]עי' בספר הקדמות הסולם קונטרס מורה אמצעי אות ט: "גדלות האדם נמדד בהשגה כמו שגדלות בהמה נמדד בבשר ועצמות... בגלל זה שאכל מעץ הדעת מתקרב לחיית השדה שהם הגופות דעולם הזה... וזהו שאמרו המקובלים ורמח"ל ז"ל, שהחית השדה של אז היה במדרגת אנשים של עכשיו, כך כשהאדם חטא וירד למדרגת חיות השדה, אז ירדו חיות השדה למדרגות של עתה". וב"אדיר במרום" לרמח"ל (מהד' הרב ספינר עמ' לג): "היה לו לאדם לנוח הרבה, אלא שגרם החטא ואז נשאר במדרגת בהמה... ונשתעבד אל הטורח של תרי"ג... והנה ודאי שאם ירד האדם, ירדו גם הבהמות, והם הבהמות של עתה, אך נשארו איזה בהמות ממדריגות אותם של אדם הראשון, והיינו חמורו של ר' פנחס בן יאיר ודומה לו".

[8] מטטרו"ן מכונה עבד (זוהר חיי שרה קנה), ועבודת עבד היא עבודה דיומין דחול, בזמן הסתר. ועבודת בן היא עבודה דשבת, זמן גילוי (עי' אגרות הסולם טו).

[9]תהלים מט, יג: "ואדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו" (עי' בראשית רבה יא, ב שפסוק זה נאמר על אדם הראשון), וכוונת דבריו כאן ע"פ "אדיר במרום" עמ' לב-לג, ואכ"מ.