תוכן

שמעתי י' ניסן תש"ז
הבטחון הוא לבוש להחיים, שהחיות מתלבש בהבטחון. והחיות בעצמו נקרא אין אור בלי כלי, שאי אפשר להשיגו אלא בהתלבשו באיזה לבוש, שאז ניכר ומורגש ונמדד החיים.
לכן בזמן שהאדם הוא עדיין בהרמת החיים, אז הבטחון מאיר לו. וכל דבר ודבר, הוא חושב שיוכל לקיים ולהוציא לפועל, מה שאין כן בזמן הירידה, שרמת החחים מתחילה כבר לרדת, אז בכל דבר ודבר הוא נעשה פיקח, וחושב אם כדאי לעשות או לא כדאי, ואם אפשר לקיים או לא. וכבר יודע בנפשו שהחיים שלו כבר בזמן הירידה. ובגשמיות אין לתקן את החיים שלו, אבל ברוחניות יש תחית המתים. כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, [יבמות כ"ב ע"א]. לכן יש לו תמיד עיצה איך להחזיק ולהשיב את החיים שלו.
שמעתי י' ניסן תש"ז
הבטחון הוא הלבוש להאור הנקרא חיים, כי יש כלל, אין אור בלי כלי. נמצא שהאור הנקרא אור החיים אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח להתלבש באיזה כלי. והכלי שאור החיים מלובש נקרא בדרך כלל בטחון, שפירושו - על כל דבר קשה הוא רואה שבידו לעשות. נמצא שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון. ומשום זה מודדים את החיים שלו בשיעור שמדת הבטחון מתגלה שם, כי הבטחון שיש בו, בזה הוא יכול למדוד שיעור גדלות החיים שבו.
ומשום זה האדם יכול לראות בעצמו, שכל זמן שהוא נמצא ברמת החיים, הבטחון מאיר לו על כל דבר ודבר, ואינו רואה שום דבר שיכול להפריע לו במה שהוא רוצה. וזהו מטעם שאור החיים שהוא כח מלמעלה מאיר לו, שיש בידו לעשות בכוחות על אנושיים, היות שהאור העליון אינו מוגבל כמו כוחות גשמיים.
מה שאין כן כשאור החיים מסתלק ממנו, שזה נקרא שירד מרמת החיים שהיתה לו, אז הוא נעשה לחכם וחוקר, ועל כל דבר הוא מתחיל לחשוב את הכדאיות שלו, אם כן כדאי לעשות את הדבר או לא, ונעשה מתון ולא תוסס ובוער, כמו מטרם שהתחיל לרדת מרמת החיים שלו.
אבל האדם אין לו שכל להגיד, שכל החכמה והפקחות שזכה עכשיו לחשוב על כל דבר, הוא מטעם שנאבד לו רוח החיים ממה שהיה לו אז. אלא הוא חושב שעכשיו הוא נעשה פיקח, ולא כמו שהיה מטרם שנאבד לו אור החיים, אלא אז הוא היה פזיז על דרך "עמא פזיזא" [(שבת פ"ח ע"א) בענין שהקדימו נעשה לנשמע].
אמנם הוא צריך לדעת שאת כל החכמה שהשיג עכשיו, היא באה לו מחמת שנאבד לו רוח החיים מה שהיה לו מקודם. שאור החיים מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו אז, הוא היה המודד לכל המעשים, אבל עכשיו שהוא בזמן הירידה, לכן יש עכשיו כח להסטרא אחרא לבוא אליו עם כל הטענות הצודקות שלהם.
והעצה לזה, שהאדם צריך לומר: עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלי ולהתוכח עמו, אלא שיגיד: עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים, ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: כל מה שאתה טוען אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני מקוה שאני מתחיל לעבוד מחדש, ועכשיו אני מקבל עלי תורה ומצוות, ועכשיו אני נעשה גר, וחכמינו ז"ל אמרו: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" [יבמות כ"ב ע"א], ועכשיו אני מצפה לישועת ה', ובטח הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך הקדושה.
וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתים, אני מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסרה לי דעת דקדושה. אם כן אתה יכול לנצח עם השכל שלך, ולי אין מה לעשות אלא להאמין באמונת חכמים שאמרו, שאני צריך לקיים תורה ומצות באמונה למעלה מהדעת, ובטח עלי להאמין שבכח האמונה, אזכה לסיוע מן השמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו" [שבת ק"ד ע"א].