תוכן

פנחס תשמ"א

א) יצה"ר ויצה"ט זהו לא ענין של שכל, אלא ענין של הרגשה. אם הוא מרגיש בזמן שעוסק בתו"מ, ואינו רואה שום תמורה לתועלת עצמו, אז הוא מרגיש א"ע ברע, זהו נקרא יצה"ר. וגדלות של יצה"ר הוא בשיעור הרגשת הרע, אם הוא מצטער בזה שאין לו חן בעבודה, אם הוא לא רואה שיוצא מזה משהו לתועלת עצמו. ובשיעור הרגשת היסורים של מצב שיפלות כזה, זהו נקרא שיש לו רע גדול. משא"כ אם הוא מבין בשכל שאין הוא בסדר בענינים רוחניים, אבל לא כואב לו, אז לא נקרא שיש לו יצה"ר, משום שלא רע לו.
וזהו, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי דוקא בזמן שהוא רוצה למשוך אותו לביהמ"ד. אז הוא רואה שהוא מנוול. אבל העצה להפטר ממנו היא דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת ותפילה למעלה מהדעת.