זהר

קי) פתח ואמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו', יתבו תמן, כל ההוא יומא, והוו חבריא כלהו חדן במלי דאורייתא, וחדוותא דר"ש הוה סגי. נטל ר' פנחס לר' אלעזר, ולא שבקיה כל ההוא יומא וכל ליליא, והוה חדי עמיה, קרא עליה, אז תתענג על יי', כל חדוותא וענוגא יתירא דא דחולקי הוא, זמינין בההוא עלמא לאכרזא עלי, זכאה חולקך ר' פנחס, דאנת זכית לכל האי, שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלהיך. אשכימו למיזל, קם ר' פנחס ואחיד ביה בר' אלעזר, ולא שבקיה למיהך. אוזיף ר' פנחס לר"ש וברכיה, ולכלהו חברייא. עד דהוו אזלי אמר להו ר' שמעון לחברייא, עת לעשות ליי'.

פירוש הסולם

קי) פתח ואמר תערוך וגו': פתח ואמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'. ישבו שם כל אותו היום. והיו החברים כולם שמחים בדברי תורה, ושמחת ר"ש היתה רבה. לקח ר' פנחס את ר' אלעזר ולא עזבו כל אותו היום וכל הלילה, והיה שמח עמו. קרא עליו אז תתענג על ה', כל השמחה והעונג הרב הזה הוא של חלקי, כי ר' אלעזר היה בן בתו, ועתידים בעולם ההוא להכריז עלי, אשרי חלקך רבי פנחס שאתה זכית לכל זה. שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלקיך. השכימו ללכת. קם ר' פנחס ואחז בו בר' אלעזר ולא הניחו ללכת. לוה ר' פנחס את ר"ש וברכו, ולכל החברים. בעוד שהיו הולכים אמר להם ר"ש לחברים, עת לעשות לה'.