זהר

תשמח) ת"ח, אתערותא דרחימו דכנ"י, לגבי קב"ה, נשמתהון דצדיקיא לתתא, מתערין לה, בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא, מסטרא דדכורא, ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא, ואתער רחימותא. אשתכח, דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא, וכדין נוקבא אתקשרת ברחימותא, לגבי דכורא.

פירוש הסולם

תשמח) ת"ח אתערותא דרחימו וכו': בוא וראה, התעוררות האהבה של כנסת ישראל שהיא הנוקבא, אל הקב"ה, דהיינו ז"א, נשמות הצדיקים למטה מעוררים אותה, משום שהם באים מצד המלך, שהוא ז"א, מצד הדכר, הרי התעוררות זו מגיע לנוקבא מצד הדכר, ונתעוררה האהבה. נמצא שהזכר מעורר החביבות והאהבה לנוקבא. ואז הנוקבא מתקשרת באהבה אל הדכר. ומיושב הקושיא ששאל לעיל (אות תשל"ט) דלית שבחא לנוקבא למרדף בתר דכורא וכו'. ועתה מבואר, שנשמות הצדיקים שהם דכורין, מעוררים בה אהבה הזאת לז"א.