זהר

עז) לגו מניה וחשך. דא חשיכו דאתמשך מניה עמא דעשו. ואיתימא מן תהו. הכי הוא ודאי, דהא חשך מניה תלייא תהו. אלא אינון אבנין מפולמות, עאלו באמצעיתא, דמניה אתמשכן גרמין, כמא דאיתמר. וחשך משיכו דקיק, דמניה אתמשך עשו.

פירוש הסולם

עז) לגו מניה וחשך וכו': ​לפנים ממנו, מבוהו, הוא וחשך. זה הוא חשכה שנמשך ממנה עמו של עשו. ואם תאמר שהוא נמשך מתהו, כך הוא ודאי, כי חשך תלוי ממנו תהו. כלומר, שחשך הוא בחינת תהו, שהוא מלכות דמדת הדין, אלא שנמתק בבינה, ואז נעשה בחינת חשך. שה"ס אש מתלקחת מן המלכות לבינה. אלא אלו אבנים מפולמות, שהן בהו, נכנסו באמצע בין תהן ובין חושך, שמבוהו נמשכות העצמות, כמו שלמדנו. וחושך, הוא המשכה דקה, מפני שנמתקה בבינה, שממנו נמשך עשו. כבר נתבאר היטב, כל אלו ד' בחינות, תהו, בהו, חשך, ורוח ואלקים, עם ד' בחינות המובאים להלאה, רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה, בזהר (בראשית א' מאות י"ז עד כ"ז).