זהר

תרכט) ובשעתא דאתי בר נש לקבלא עליה עול מלכות שמים, כדין שכינתא אתיא ושריא על רישיה, וקאים עליה כסהיד, לסהדא סהדותא קמי מלכא קדישא, דהאי איהו דקא מיחד שמיה תרי זמני ביומא, ושמיה אתייחד עילא ותתא כדקא יאות. ועל דא ע' משמע ישראל מאתוון רברבן, וד' נמי מאתוון רברבן, למהוי עד קמי מלכא קדישא. והא אוקמוה, ידוד אלהינו ידוד, ודא הוא רזא דיחודא בתלת סטרין, כמה דאוקמיה בוצינא קדישא, ואתער ביה בכמה דוכותי, ולית לן רשו לאתערא ביה יתיר.

פירוש הסולם

תרכט) ובשעתא דאתי בר נש וכו': ובשעה שהאדם בא לקבל עליו עול מלכות שמים, אז השכינה באה ושורה על ראשו, והיא עומדת עליו כמו עד, להעיד עדות לפני המלך הקדוש , שזה, הוא מיחד שמו שתי פעמים ביום, ושמו מתיחד למעלה ולמטה כראוי. ועל כן, הע' משמע ישראל היא מאותיות גדולות, והד' של אחד, היא ג"כ מאותיות גדולות, שהם אותיות עד, דהיינו, להיות עד, לפני מלך הקדוש. וכבר העמדנו. הויה אלקינו הויה, הוא סוד של היחוד בג' צדדים, דהיינו אבא ואמא וז"א, (כנ"ל אות קל"ב) וזה הוא סוד היחוד בג' צדדים, כמו שהעמיד המאור הקדוש, והעיר בו בכמה מקומות. ואין לנו רשות להעיר בו יותר.