זהר

תרכה) דהא ודאי ע' שמהן אינון ברזא דרתיכא עלאה, ומהאי רתיכא עלאה, אתברכא האי שם, ואתכליל בגוויהו, ולבתר ישראל בכלל. אבל הא תנינן, דא ישראל סבא, למהוי ישראל בכללא חדא, ההוא אתר דבקותא דכלא. ועל דא שמע ישראל, השתא אתדבקת אתתא בבעלה, והוי כלא בכללא חדא, ודא שמע ישראל דיחודא. לבתר קא מיחד תלת סטרין, יי' אלהינו יי' אחד, למהוי כלא חד.

פירוש הסולם

תרכה) דהא ודאי ע' וכו': כי ודאי ע' השמות הם בסוד המרכבה העליונה, שהם חג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, שהם מרכבה לבינה, דהיינו ע"ב שמות של ג' הפסוקים ויסע ויבא ויט, (כנ"ל בשלח אות קס"ג) שה"ס ע' סנהדרין וב' סהדין. וממרכבה עליונה ההיא מתברך שם הזה, שהוא מלכות, ונכלל בהם, ואח"כ אחר שמע, נאמר ישראל, בכלל, דהיינו ז"א. אבל הרי למדנו שהוא ישראל סבא, והיינו שיהיה ישראל, שהוא ז"א, בכלל אחד עם מקום ההוא שהוא דבקות הכל. כלומר שז"א הנקרא ישראל סתם יהיה בדבקות עם ישראל סבא, דהיינו שעולה ומלביש עליו. ועל זה, שמע ישראל, הרומז שעתה מתדבקת אשה בבעלה, דהיינו המלכות שנקראת שם בז"א שנקרא ישראל, ויהיה הכל בכלל אחד. וזהו פירושו של שמע ישראל של היחוד. אחר כך מיחד ג' צדדים, שהם ה' אלקינו ה' אחד, שהם או"א וז"א (כנ"ל אות קל"ב ע"ש). שיהיה הכל אחד.