זהר

קכו) כדין, ההוא אילנא סליק ריחין ובוסמין, וכל אילני דגנתא דעדן, כלהו סלקין ריחין, ומשבחן למאריהון, דהא כדין אתתקנת מטרוניתא, לאעלא לחופה בהדי בעלה, כל אינון שייפין עלאין, כלהו מתחברן בתיאובתא חדא, וברעותא חדא, למהוי חד בלא פרודא כלל. וכדין בעלה אתתקן לגבהא לאעלא לחופה ביחודא חד, לאתייחדא במטרוניתא.

פירוש הסולם

קכו) כדין ההוא אילנא וכו': אז אילן ההוא, שהוא ז"א, מעלה ריחות ובשמים, דהיינו הארת חכמה שנקראת ריח, וכל האילנות שבגן עדן, שהוא המלכות, כולם מעלים ריחות ומשבחים לאדונם, ז"א, כי אז מתתקנת המלכות להכנס לחופה עם בעלה, ז"א. וכל איברים העליונים כולם, שהן הספירות דז"א, מתחברים בחשק אחד וברצון אחד להיות אחד בלא פרוד כלום, ואז מתתקן בעלה, ז"א, אליה, אל המלכות, לכנוס לחופה ביחוד אחד להתיחד במלכות.
ביאור הדברים. כי יש ב' זווגים להמשכת מוחין לזו"ן, א) זווג דו"ק דמוחין, שפירושו שאע"פ שהם כלולים מהארת חכמה, עם כל זה אינם מקבלים אלא חסדים בלבד. וזווג הזה מכונה משום זה, כניסה לחופה, כמ"ש לאעלא לחופה ביחודא חד. ב) הוא זווג גמור, דג"ר, ששניהם מאירים, הן חכמה והן חסדים, וזה נעשה בתפלת שמונה עשרה, בשים שלום, (כנזכר לעיל אות מ"ה ונתבאר לעיל בהקסה"ז דף ר"א במראות הסולם אות ט') שאי אפשר שתהיה זווג הג"ר מטרם שיהיה זווג הו"ק דמוחין, ע"ש היטב, וז"ס היחוד של שמע ישראל, שמבאר פה ר"ש, שהוא מוקדם אל הזווג דתפלת שמונה עשרה, כמו חופה שהיא מחויבת להיות קודם הזווג.
והנה שורש המוחין דזו"ן מתחיל מאו"א, דהיינו מבינה, שיצאה לחוץ מראש דא"א, שלולא יציאה זו לא היו מוחין לזו"ן, (כנ"ל בראשית א' ד"ה וכבר) ובינה זו, נתקנה הג"ר שבה לאו"א, וז"ס תחתוניות שלה לישסו"ת. ולפיכך, כשאנו רוצים להמשיך מוחין לזו"ן, אנו מחויבים להמשיכם משורשם, דהיינו מאו"א המשפיע לישסו"ת, וישסו"ת לזו"ן. ומפרש ר"ש, שכל אלו המדרגות, דהיינו או"א המאירים אל ישסו"ת וישסו"ת לזו"ן, מתעוררים בעת אמירת שמע ישראל, וגם הם מרומזים בו כמ"ש לפנינו. וז"ש בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ישראל וכו'. שאז מתעוררת המשכת המוחין משורשם מאו"א, עד ז"א, ועד המלכות.