זהר

כג) אמר רבי שמעון, והא אשכחנא חצרים דאתמר ביה ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך. ובכל אתר המלך סתם, לא קודשא ב״ה. ותעמוד, אין עמידה, אלא צלותא. נכח בית המלך: נכח בית המקדש, דכל ישראל צריכין לצלאה צלותא דלהון לתמן, למהוי נכח בית המקדש. הכא מאן חצר הפנימית. ודאי תרין אינון חצרות בית יי׳.

פירוש הסולם

כג) א״ר שמעון וכו׳: אר״ש, והרי מצאנו חצרים, ​שנאמר בו, ​ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך. ובכל מקום שנאמר במגילה המלך סתם, זהו הקב״ה. ותעמוד, אין עמידה אלא תפלה. נכח בית המלך, היינו נכח בית המקדש, שכל ישראל צריכים להתפלל תפלתם שמה, שתהיה נכח בית המקדש. וכאן, מה פירושו של חצר הפנימית. וא״כ ודאי, שתים הם חצרות בית ה׳. שהם חיצונית ופנימית. ואתה אומר שבתי חצרים הם חיצונים.