זהר

כא) שמיטה: שכינתא תתאה, דאיהי משבע שנין. יובל: אימא עלאה, בינה, איהי לחמשין שנין. ובה אתייחסין ישראל במפקנותהון מן גלותא. הה״ד, ואיש אל משפחתו תשובו. כגוונא למפקנו למצרים׳ דאינון מארי תורה בה, אתמר בהון וחמושים עלו בני ישראל, ואוקמוה אחד מחמשים.

פירוש הסולם

כא) שמיטה שכינתא תתאה וכו׳: שמיטה, היא שכינה התחתונה, שהיא משבע שנים. יובל, היא אמא עלאה, בינה, שהיא לחמשים שנה. ובה נתיחסו ישראל בצאתם ממצרים. ז״ש, ואיש אל משפחתו תשובו, דהיינו כמו ביציאת מצרים, שהם בה בעלי תורה ונאמר בהם וחמושים עלו בני ישראל. והעמדנו אחד מחמשים, שהוא בינה. אף כאן, ואיש אל משפחתו תשובו היא בינה. כלומר, למשפחתו, פירושו, כמו שהיו ביציאת מצרים. שנגאלו ע״י שער החמשים שהוא בינה.