זהר

טו) שש שנים תזרע שדך וגו׳, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליי'. והא אוקמוה, דכתיב ובשביעית תשמטנה ונטשתה וגו'. מ״ט ואכלו אביוני עמך. בגין דמסכני בהאי אתר תליין, ובג״כ שביק לון למיכל. וע״ד, מאן דרחים למסכנא, יהיב שלמא בכנסת ישראל, ואוסיף ברכתא בעלמא, ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי צדקה, לארקא ברכתא לכנסת ישראל, ואוקימנא.

פירוש הסולם

טו) שש שנים תזרע וגו׳: שש שנים תזרע שדך וגו׳ ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה׳. וכבר העמידוהו, שכתוב, והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו׳, מהו הטעם. ואכלו אביוני עמך, משום שעניים תלוים באותו מקום, מלכות, שהיא שמטה, ומשום זה עזוב אותם לאכול. וע״כ מי שמרחם על העני, נותן שלום בכנסת ישראל, שהעניים תלוים בה, ומוסיף ברכה בעולם ונותן שמחה וכח אל המקום שנקרא צדקה, שהיא מלכות, שמשפיע ברכות לכנסת ישראל. והעמדנו.