זהר

תרפד) כגוונא דא גלותא דישראל, דאיהו בליליא, ואקרי לילה. מלכא עכו"ם חייבא שלטא עלייהו דישראל, עד דייתי צפרא וינהיר לון קב"ה, ויתעבר שלטניהון, ועל דא כי עלה השחר, דחיק הוה בידיה, ותשש חיליה, דהא אתעבר ליליא ועל דא אתתקף יעקב ביה, וחמא דיוקניה כדיוקנא דעשו, אבל לא באתגליא כל כך. וכדין אודי ליה על ברכאן.

פירוש הסולם

תרפד) כגוונא דא גלותא וכו': כעין זה גלות ישראל, שהוא בחינת לילה, ונקרא לילה. מלכות עכו"ם הרשעה שולטת עליהם, על ישראל, עד שיבא הבקר, שהוא הגאולה, ויאיר להם הקב"ה, ויוסר שליטתם של מלכות עכו"ם. ועל כן אמר כי עלה השחר נדחק היה בידו, ותש כחו, כי נעבר הלילה, ועל כן נתגבר יעקב עליו, וראה צורתו כצורת עשו ולא בגלוי כל כך. ואז הוכרח סמאל, והודה לו על הברכות, שברכו אביו. כי אמר לו, לא אשלחך כי אם ברכתני. ונאמר, ויברך אותו שם.