זהר

שסא) ועל דא איהו צלותין ובעותין, דיתתקן ואתמליא ההוא מבועא עלאה. דכיון דאיהו מתתקן כדקא יאות, מחיזו דיליה, ומחיזו דההוא תקונא, מתתקנא עלמא תתאה, ועולמתהא. ולא אצטריך עלמא תתאה לאתתקנא, אלא מחיזו דעלמא עלאה. סיהרא, לית לה חיזו מגרמהא כלל, בר כד אתתקן בשמשא ואנהיר, ומחיזו דשמשא ותקונא דיליה אתתקנת סיהרא ואתנהירת.

פירוש הסולם

שסא) ועל דא איהו וכו': ועל זה הם התפלות והבקשות, שאנו אומרים, שיתתקן ויתמלא מבוע העליון ההוא, ז"א, כי כיון שהוא מתתקן כראוי, הנה אז, ממראה שלו, דהיינו חכמה הנקראת ראיה, וממראה של תקון ההוא דהיינו מתקון בחינת קו האמצעי, מתתקן עולם התחתון, שהוא המלכות, והעלמות שלה, שהם היכלות דבריאה. ואין צריך עולם התחתון להתתקן, מבינה, כמו בקטנותה, אלא ממראה של עולם העליון, ז"א. ולא מבינה, הלבנה, שהיא מלכות, אין לה מראה מעצמה כלום, דהיינו אחר שנתמעטה מאורות שקבלה מבינה, חוץ מכאשר מתתקנת על ידי השמש, שהוא ז"א, ואז מאירה. (ועי' בראשית א' במאמר ב' המאורות, מאות קי"א והלאה) וממראה השמש והתקונים שלו נתתקנה הלבנה ומאירה.