זהר

שנה) ואלף, דא איהו אילנא דחיי, חתן דנפיק מסטריה, ואיהו ירית כל אינון חמשה, למיתי לגבי כלה. יומיה דקב"ה אלף שנין איהו, ודא איהו נהר דנגיד ונפיק מעדן. יוסף זכאה. דאקרי צדיק, על שמא דסיהרא. כמה דאתני בה קב"ה. ובגין כך שיר השירים, קדש קדשים.

פירוש הסולם

שנה) ואלף, דא איהו וכו': ואלף, זהו עץ החיים, ז"א. החתן היוצא מצדו, שהוא יסוד היוצא מעץ החיים שהוא ז"א, שהוא יורש כל אלו החמשה שבעץ החיים, להביאם אל הכלה, שהוא המלכות. יומו של הקב"ה הוא אלף שנים. היינו כשז"א מלביש לאו"א עלאין שספירותיהם הן כל אחת בסוד אלף, ואז גם שש הספירות חג"ת נה"י דז"א, הנקראים ששת ימים, כל יום בסוד אלף שנים. ונמצא אז שגם היסוד, הוא אלף שנים. וזהו נהר היוצא מעדן, כי היסוד הנקרא נהר יוצא אז מעדן שהוא או"א עלאין, שהוא נקרא יוסף הצדיק, דהיינו יסוד דגדלות דז"א, הנקרא צדיק על שם הלבנה, שהיא המלכות, הנקראת צדק, שהוא דבוק עמה, כמו שהתנה עמה הקב"ה, היינו בסו"ה, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ומשום זה, שיר השירים הוא קדש הקדשים, שנמשכים בה המוחין דאו"א הנקראים כן. כמ"ש לפנינו.