זהר

שנא) דכד הוה מטי רב המנונא סבא קדמאה להאי קרא, שמח כחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך הוה בכי. ואמר ודאי האי קרא יאות הוא, ואיהו בארח משל, ומאן יכיל למעבד דרשא במשל דא. ואי איהו דרשא לית ביה דרשא, אלא כמה דחמינן בעיינין. ואי חכמתא איהו, מאן יכיל למנדע לה.

פירוש הסולם

שנא) דכד הוה מטי וכו': כי כשהגיע רב המנונא סבא הראשון למקרא הזה, שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך, היה בוכה, ואמר, ודאי מקרא זה יפה הוא, והוא בדרך משל, ומי יכול לעשות דרוש במשל הזה. אם הוא דרוש, אין בו דרוש, שיהיה אפשר להתבונן בו, אלא בשטחיות, כפי שאנו רואים בעינים, ואם הוא חכמה, מי יכול לדעת אותה.