זהר

שמז) אבל לא הוה בר נש בעלמא מיומא דאתברי אדם, דיעיל רחימו וחביבו, ומלין דזווגא לעילא, בר שלמה מלכא, דאיהו אתקין זווגא דלעילא בקדמיתא, ולבתר זמין לון כחדא בביתא דאתקין לון. זכאין אינון דוד ושלמה בריה, דאינון אתקינו זווגא דלעילא. מיומא דאמר לה קב"ה לסיהרא, זילי ואזעירי גרמיך, לא אזדווגת בזווגא שלים בשמשא, בר כד אתא שלמה מלכא.

פירוש הסולם

שמז) אבל לא הוה וכו': אבל לא היה אדם בעולם, מיום שנברא אדם, שיביא אהבה וחביבות ודברי זווג למעלה חוץ משלמה המלך, שהוא התקין הזווג שלמעלה מחזה דז"א בתחילה,; שהמשיך משם החכמה, ואח"כ הזמין אותם יחד בבית שהתקין להם. דהיינו גם לזווג מבחינת למטה מחזה להמשכת החסדים. (ועי' לעיל בראשית א' דף ק"י ד"ה מלכותא דדוד) אשריהם דוד ושלמה בנו, שהם התקינו הזווג של מעלה, דהינו בבחינת ג"ר, מיום שאמר לה הקב"ה ללבנה שהיא המלכות לכי ומעטי את עצמך, לא נזדווגה זווג שלם עם השמש, שהוא ז"א, חוץ כשבא שלמה המלך.