זהר

תשלז) עד דהוה יתבי, שמעו קליה דרבי שמעון, דהוה אתי באורחא, הוא ורבי יהודה ורבי יצחק. קריב למערתא, נפקו רבי אלעזר ורבי אבא. אמר רבי שמעון, מכותלי דמערתא חמינא, דשכינתא הכא. יתבו. אמר ר' שמעון במאי עסקיתו. אמר ר' אבא, ברחימותא דכנסת ישראל לגבי קב"ה, ור"א פריש האי קרא בכנסת ישראל, שימני כחותם על לבך וגו'. א"ל, אלעזר ברחימו עלאה וקשירו דחביבותא אסתכלת.

פירוש הסולם

תשלז) עד דהוה יתבי וכו': בעוד שהיו יושבים שמעו קולו של ר' שמעון, שהיה בא בדרך, הוא ור' יהודה ור' יצחק, קרב ר"ש אל המערה, יצאו ר' אלעזר ור' אבא. אמר ר' שמעון, מכותלי המערה אני רואה, שהשכינה כאן, ישבו, אר"ש במה אתם עוסקים. אמר ר' אבא, באהבה של כנסת ישראל להקב"ה, ור' אלעזר ביאר מקרא הזה, שימני כחותם על לבך וגו' בכנסת ישראל, אמר לו ר"ש, אלעזר, באהבה העליונה וקשר החביבות הסתכלת.