זהר

תשל) ר' אלעזר ורבי אבא, אשתמיטו במערתא דלוד, דעאלו קמי תוקפא דשמשא, דהוו אזלי בארחא. אמר רבי אבא נסחר האי מערתא במלי דאורייתא. פתח ר' אלעזר ואמר, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', רשפיה רשפי אש שלהבת יה, האי קרא אתערנא ביה, אבל ליליא חד הוה, כד הוינא קאים קמי אבא, ושמענא מניה מלה, דלית שלימו ורעותא וכסופא דכנסת ישראל בקב"ה, אלא בנשמתהון דצדיקייא, דאינון מתערי נביעו דמיא תתאי, לקבלי עלאי, ובההיא שעתא שלימו דרעותא וכסופא בדביקו חדא, למעבד פירין.

פירוש הסולם

תשל) ר' אלעזר ור' אבא וכו': ר"א ור"א נמלטו לתוך המערה שבלוד, שבאו שם מחמת תוקפו של אור השמש, שהיו הולכים בדרך, ולא יכלו לסבול. אמר ר' אבא, נסבב את מערה הזו בדברי תורה.
פתח ר' אלעזר וכו': פתח ר"א ואמר, ​שימני כחותם על לבך וגו', רשפיה רשפי אש וגו'. מקרא זה עוררנו בו, כלומר, שבארנו אותו. אבל היה לילה אחד, שהייתי עומד לפני אבי ר"ש, ושמעתי ממני דבר, שאין לכנסת ישראל, שהיא הנוקבא, שלימות ורצון ותשוקה אל הקב"ה, אלא ע"י נשמות הצדיקים, שהם מעוררים נביעת מים התחתונים בהנוקבא, נגד מים העליונים דז"א דהיינו שמעלים מ"ן להנוקבא, שבשעה ההיא, שלמות הרצון והתשוקה, הן בדבקות אחד לעשות פירות. וענין זה כבר נתבאר היטב לעיל (בראשית ב' דף קנ"ב ד"ה ביאור, ע"ש).