זהר

תשז) רבי יוסי אמר תשע רקיעין אינון, ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר, בר משכינתא איהו. אי הכי, שכינתא חד סרי איהי דקיימא על עשר. אלא ודאי תשע אינון, ואינון תשע יומין שבין ר"ה ליום הכפורים, ואיהי עשיראה. כגוונא דא, משכן איהו עשר יריעות.

פירוש הסולם

תשז) ר' יוסי אמר תשע וכו': ר' יוסי אמר תשעה רקיעים הם, והשכינה היא עשירית. כי אם תאמר, משום שכתוב עשר, חסר ה' הם עשר חוץ מן השכינה, (כנ"ל באות תרצ"ט) אם כן י"א ספירות יש בהשכינה, היא ספירה אחת, ועומדת על עשר ספירות. ונודע שע"ס הן ולא י"א, כמ"ש בספר יצירה. אלא ודאי תשע הם, שהם ​תשעה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים, והיא העשירית. כעין זה המשכן הוא עשר יריעות.
ביאור הדברים. כי המלכות עלתה לבינה ונמתקה שמה, ועי"ז מאיר בה בחינת הבינה ונקראת מפתחא, ומדת עצמה גנוזה. באופן שאין בה אלא ט"ס כח"ב חג"ת נה"י, ומדתה עצמה חסרה. וז"ש הזהר לעיל, עשר וכו' איהו בלא שכינתא. כי מדת המלכות עצמה הנקראת מנעולא, חסרה במספר ע"ס שלה, וכלי הבינה משמשים במקומה. (כמ"ש לעיל בהקדמת ספר הזהר דף מ"ה ד"ה ההוא, ובדף מ"ז ד"ה גו, ע"ש) ובחינת המלכות עצמה גנוזה היא למעלה מע"ס שלה, במקום החזה דז"א, ונמצא שמדת המלכות עצמה היא למעלה מע"ס שלה. ור' יוסי אינו חולק על המציאות אלא שאומר שבחינת המפתחא, אע"פ שהוא מבינה, מ"מ נחשבת למלכות, ונמצא שיש בה עצמה עשר ספירות. ומדמה זה לעשרת ימי תשובה, שיום העשירי הוא יום הכפורים שהוא בינה, ומ"מ נחשבת כמלכות, ומשלמת העשר ספירות. והמלכות מבחינת עצמה העומדת בנקודת החזה דז"א, סבור ר' יוסי, שאינה כלל בחשבון, משום שהיא גנוזה שמה.