זהר

תשד) ושבע רקיעין אינון מתיחין, גניזין בגניזו עלאה, כמה דאוקמוה. וחד רקיעא דקיימא עלייהו, וההוא רקיע לית ביה גוון, ולית ליה אתר באתגליא ולא קיימא לאסתכלא ביה, והאי רקיע איהו גניז, ונהיר לכלהו, ונטיל לון במטלניהון, כל חד וחד כדקא חזי ליה. אלא קיימא בסוכלתנו.

פירוש הסולם

תשד) ושבע רקיעין אינון וכו': ושבעה רקיעים הם מתפשטים, וגנוזים בגניזה עליונה, שהם ז"ס דז"א, חג"ת נהי"מ, שהחכמה מכוסה וגנוזה בהם, באור החסדים המאיר בהם מן הבינה. כמו שהעמדנו. (בפרשת לך אות רי"ד) ורקיע אחד העומד עליהם מלמעלה (כמ"ש שם) שהוא תבונה, ורקיע ההוא אין בו גוון ואין לו מקום מגולה בהארת חכמה, ואינו עומד להסתכל בו. ורקיע הזה הוא גנוז, ונהיר לכל ז' הרקיעים ומסיע אותם במסעיהם, כל אחד ואחד כראוי לו. ואינו עומד להסתכלות. אלא עומד להבנה.