זהר

עח) נפקת ואתת, קיימא על אתר דמדבחא קטורת בוסמין, געת ומייללת, וסלקת לעלא, ואשכחא חד כרוב מאינון תרין כרובין דהוו בהדה, ומההוא זמנא לא הוה לה אלא חד. וההוא רבייא עולימא דאשתאר, ינקא מינה בכייה ויללותא.

פירוש הסולם

עח) נפקת ואתת קיימא וכו': ​היא יוצאת ובאה ועומדת על מקום מזבח קטרת הסמים. היא גועה ומיללת ועולה למעלה, ומוצאת כרוב אחד מב' כרובים שהיו עמה, כי מאותו זמן של חורבן בית המקדש, אין לה אלא כרוב אחד. ואותו ילד עלם, דהיינו הכרוב, שנשאר, יונק ממנה מן השכינה, בכיה ויללה.