זהר

עד) געת בבכיה, וצוחת, בעלי בעלי, נהירו דעייני הא איתחשך. לית אנת דכיר, כד הוית אושיט שמאלך מתחות רישי, ואנא מתענגא על סגיאו דשלם, וימינך מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לי דלא תשבוק רחימותא.

פירוש הסולם

עד) געת בבכיה וצווחת וכו': ​געתה בבכיה, וצעקה, בעלי בעלי, אור עיני הנה נחשך. אינך זוכר, כשהיית פושט יד שמאלך מתחת ראשי, ואני מתענגת על רוב השלום, וימינך מחבקת באחוה, ובנשיקין. ונדרת לי שלא תעזוב אהבתי לעולם. ונשבעת לי, ​אם אשכח ירושלים תשכח ימיני. והנה נשכחתי ממך.