תוכן

ענין אהבה התלויה בדבר, ושאינה תלויה בדבר בענין בריאת עולם שרצון העליון להטיב לנבראיו, ובעת שקיבלה הנשמה את ההשפעה, דכיון שהיה רצון להשפיע ממילא היה רצון הנשמה לקבל, והיתה הדביקות בדרך האהבה התלויה בדבר. כדרך מי שנותן מתנה לחבירו נעשה אוהבו, אבל אח"כ דהיינו לזמן מועט, לאחר שקבלה המתנה, והנותן אינו נותנה לו בתמידיות, אז כמעט שאינו זוכר כלל האהבה, כי האהבה היתה תלויה רק בהמתנה, בטל דבר בטלה האהבה. והוא כמשל לבן מלך שאינו אוהב לאביו, מטעם שהוא אביו, רק בעבור שיש לו כל טוב בבית אביו. והנה בעת שהוא דבוק, אין לו היכר הנכון, וטעם איזה סיבה הוא בדביקות. לכן רצה וצמצם אורו, ואז בטל הדבר, ונמצאת הנשמה משועבדת תחת הגוף, וכשמרגישה החסרון והכאב שלה – בת מי היא, אז כל שועה וחפצה לשוב לבית אביו, וכשנתעוררה אז אהבתו אל אביו ועושה חשבון מדוע נגרש משלחן של אביו? מטעם שלא היתה אהבתו אהבה שאינה תלויה בדבר, אז הוא אוחז הדרך – איך לחזור אל אביו, וידע לשמור עצמו שלא להתמשך אחר השכר, רק אהבתו תהיה אהבה שלא תפסק לעלמין, והשכר הוא דבר נמשך, שבבית המלך יש כל טוב. ואז זוכה לדביקות האמיתי בהשי"ת בתמידיות, ומה שמקבל אורות השי"ת הוא מטעם שכך רצון העליון, וכל ישעו הוא רק למלא רצון השי"ת, וזהו הזוכה לדבקה בו. וז"פ המשנה – כל האהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה האהבה. וכל האהבה שאין תלויה בדבר, זו האהבה מתקיימת.