זהר

תשפב) מ"ט לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא, סטרא אחרא יתער עמיה, והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. והא אנן יהיבנא ליה חולקיה, לההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין, ואי לית זוהמא, הא חולקיה דההוא מיכלא, דקריבו ביה ידין.

פירוש הסולם

תשפב) מ"ט לית הכא וכו': מהו הטעם שאין כאן, בברכת המזון, שמאל, אלא ימין בלבד. הוא משום שאין חלק לסטרא אחרא במזון של ישראל, ואם היה מתעורר שמאל, היה הסטרא אחרא מתעורר עמו, להיותו נמשך משמאל. וכבר הוא מכר בכורתו וחלקו ליעקב אבינו. וע"כ אנו נותנים לו חלקו למקטרג ההוא בזוהמא של מים אחרונים, ואם אין זוהמא בידים שנרחצו, הרי חלקו במאכל שהידים קרבו אליו. כי עכ"פ יש בהם שיורי מאכל.
ביאור הדברים. כי הס"א יונקת משמאל, דהיינו מקו שמאל שאינו נכלל בימין ע"י קו האמצעי, כי כל מגמתם להמשיך הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה, שה"ס ג"ר דחכמה. ונודע, שמחמת חסרון חסדים, אין החכמה יכולה להאיר ומשפעת דינים קשים. וזהו מדתו של עשו. ויעקב שה"ס קו האמצעי, הוא ממעט את קו השמאל מג"ר דחכמה, אבל משום זה הוא מיחד אותו בקו ימין, והחכמה מתלבשת בחסדים שבימין ומאירה בבחינת ו"ק דחכמה. (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) וז"ש שיעקב נק' קטן, מחמת חסרון ג"ר דחכמה, ועשו נקרא גדול, מחמת התאמצותו לינק מג"ר דחכמה, שה"ס הבכרה של עשו.
וזסו"ה, ויבא עשו מן השדה, שה"ס קו שמאל, הנק' שדה, והמשיך החכמה ממעלה למטה, דהיינו לקבל הג"ר דחכמה. ומחמת זה, והוא עיף. כי נמשכה לו חכמה בלי חסדים, שהיא כולה דינים, ונתעייף מזה עד למיתה. וז"ס ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא וגו'. דהיינו שימשיך לו מן החסדים שלו, שנקראים לחם ונזיד עדשים, ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. דהיינו שיסגיר בידיו את הבכרה שלו, שה"ס הג"ר דחכמה, המתמעטת בהכרח על ידי קו האמצעי, ואז ייחד השמאל עם הימין, וישפיע לו חסדים שה"ס מזון. וז"ש, ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות. כיון שהדינים הנמשכים מג"ר דחכמה שהיא בכרה, הם כל כך קשים עד מות, למה זה לי בכרה. וישבע לו, על זה שלא יחזור להדבק בבכרה, ואז נתן לו מזון, שהוא חסדים, ע"י היחוד של ימין ושמאל. אמנם אם יעבור עשו על השבועה ויחזור להמשכת הבכרה, אז מתקלקל המזון ומתהפך לזוהמא.
וזה אמרו, מ"ט, לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. כי הס"א הדבק בשמאל להמשיך ממעלה למטה, הרי הוא מחוסר מזון שהוא חסדים, כמו שנתבאר בעשו. ואם יש מזון, יש בהכרח יחוד של ב' קוין ימין ושמאל והס"א מסתלקת משם. כנ"ל. וז"ש, והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא כי מחמת חסרון מזונות שבשמאל, מכר עשו את הבכרה ליעקב אבינו, כמ"ש לעיל. הרי שבהתעוררות השמאל דס"א מסתלק המזון. וז"ש, והא אנן יהיבנא ליה וכו' בזוהמא דמיין בתראין, כי רחיצת הזוהמא מן הידים, תורה, על המאכל המתקלקל מחמת הדבקות בשמאל של הס"א הנקרא זוהמא, כנ"ל, ומרמזים לס"א שזהו חלקו, דהיינו של הדבוק בו. ואי לית זוהמא, אם עוד לא נתדבק לגמרי בשמאל, שיהפוך המזון לזוהמא, הא חולקיה, דההוא מיכלא דקריבו ביה ידין. ידים, מורים על המשכת החכמה ממעלה למטה. שה"ס ג"ר שבגוף, ואומר, ואע"פ שעוד לא המשיך ממעלה למטה, אלא שהידים קרבו להמשיך, מתקלקל ג"כ המאכל. ונעשה לחלקו של הס"א.