זהר

תשעג) הואיל וקאים ב"נ קמי מאריה, אצטריך נמי למיחן למסכני, למיתן לון, כמה דאיהו יהיב ליה למיכל. כמאן דאכיל קמי מלכא קדישא ואצטריך דלא ישתכח בלען על פתוריה, דהא בלענו מסטרא אחרא הוי, ורזא דא הלעטני נא, ארח בלענו, והכי אצטריך לסטרא אחרא, וכתיב ובטן רשעים תחסר. וע"ד ואכלת לפני יי' אלהיך כתיב, ולא לפני סטרא אחרא. ואצטריך דלא יתעסק במלין בטלין, ובצרכי סעודה ואצטריך לאתעסקא במלין דאורייתא, דהא כד מלין דאורייתא אתמרו על פתורא, יהיב ההוא בר נש תקפא למאריה.

פירוש הסולם

תשעג) הואיל וקאים בר נש וכו': ומשום שאדם עומד לפני אדונו, הוא צריך ג"כ לחון לעניים, לתת להם כמו שהקב"ה נותן לו לאכול. ויהיה כמי שאוכל לפני המלך הקדוש, וצריך שלא יהיה זולל על שלחנו, כי הזוללות הוא מסטרא אחרא. וזה סוד, הלעיטני נא, שהוא דרך זוללות. וכך צריך לסטרא אחרא. שכתוב, ובטן רשעים תחסר. וע"כ ואכלת לפני ה' אלקיך כתוב, ולא לפני סטרא אחרא. וצריך שלא יעסוק בדברים בטלים ובצרכי סעודה, וצריכים לעסוק בדברי תורה, כי כשנאמרים דברי תורה על השלחן נותן האדם תוקף לאדונו.