זהר

תשסז) והשתא רבותי, אנא מבבל, וברא דרב ספרא אנא, ולא זכינא לאשתמודעא לאבא, ואטרידנא הכא, ודחילנא, דהא יתבי ארעא דא, אינון אורייוון באורייתא, ושוינא עלי דלא אימא מילי דאורייתא קמי ב"נ, ו עד תרין ירחין, ויומא דא אשתלימו. זכאה חולקי דאתערעתון הכא. ארים רבי יוסי קליה ובכי, וקמו כלהו ונשקוהו ברישיה. אמר רבי יוסי זכאה חולקנא דזכינא בהאי ארחא, למשמע מלי דעתיק יומין מפומך, מה דלא זכינן למשמע עד השתא.

פירוש הסולם

תשסז) והשתא רבותי אנא וכו': ועתה רבותי, אני מבבל, ובנו של רב ספרא אני, ולא זכיתי להכיר את אבי, ונגרשתי לכאן, ויראתי, מפני שיושבי ארץ הזו הם אריות בתורה, ושמתי עלי, שלא לומר דברי תורה לפני איש, עד שני חדשים. וביום הזה נשלמו, אשרי חלקי שפגשתיכם כאן. נשא ר' יוסי קולו ובכה. וקמו כולם ונשקוהו בראשו. אמר ר' יוסי אשרי חלקי שזכיתי בדרך הזה, לשמוע דברי עתיק יומין מפיך, מה שלא זכיתי לשמוע עד עתה.