זהר

פ) ואי תימא מאן יהיב הכא מחבלא, דהא מיין הוו ואתגברו. ת"ח, לית לך דינא בעלמא, או כד אתמחי, או כד אתמסר עלמא בדינא, דלא אשתכח ההוא מחבלא, דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכי הכא, טופנא הוה, ומחבלא אזיל בגו טופנא, ואיהו אקרי הכי דאתכליל בשמא דא. ועל דא, אמר קב"ה לנח, לטמרא גרמיה, ולא יתחזי בעלמא.

פירוש הסולם

פ) ואי תימא וכו': ואם תאמר, מי נתן כאן משחית, הרי רק מים היו ונתגברו, ונעשו למבול. בוא וראה. אין לך דין הנעשה בעולם, אם כשהעולם מוכה, או אפילו כשהעולם רק נמסר לדין, שלא ימצא אותו המשחית הולך בתוך הדינים הנעשים בעולם. אף כאן כן הוא, מבול היה והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא כן בשם מבול, כי נכלל בשם הזה. וע"כ אמר הקב"ה לנח להסתיר עצמו בתוך התבה ולא להראות בעולם.