זהר

נח) האי רוחא, כד אתפרש והוי תלת גוונין, אלין לאו אינון אשא, ולאו אינון מיא, ולאו אינון רוחא, אלא האי רוחא כד אתפרש, כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה, ולבתר אתעביד סמך תחותוי.

פירוש הסולם

נח) האי רוחא כד וכו': רוח הזה, שהכריע בב' הקוין שבבינה, כאשר נפרד מן הבינה, ובא למקומו ונעשה שלשה גוונין. דהיינו משום שגרם ג' קוין בבינה השיג גם הוא ג' קוין, כנ"ל בדבור הסמוך, אלו' ג' קוין, אין הם אש, ואין הם מים, ואין הם רוח. כלומר שאין הם עצם ג' הקוין ימין ושמאל ואמצע, שיצאו בבינה, רק הארתם בלבד, היא שנמשכה לז"א. אלא רוח הזה כאשר נפרד מן הבינה, למקומו, כל אחד ואחד מב' הקוין ימין ושמאל שבקו האמצעי האיר ולהט ונתן חיזוק למקום שעליו, שהוא בינה, ואח"כ נעשה הארת הרוח עצמו לקו האמצעי שהוא סומך תחתיהם. שהוא מיחדם ומתקנם, כמו שעשה בבינה. פירוש. שג' קוין דז"א אינם ג' קוין ממש, אלא שהרויח אותם בסוד מה שנתן חיזוק להמקום שעליו, שהיא בינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא (בראשית א' דף רפ"ז ד"ה תלת) כי כל האור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. וע"כ הרויח ב' קוין ימין ושמאל מבינה, ובחי' עצמו הוא ג' קוין.