זהר

נז) רתיכא דלסטר דרום, דאיהו ימינא, בתלתא די נפקא מגו בוצינא. כד סלקא רוחא דנשיב בי"ב רוחין, דסלקין ריחא, ולא סלקין, כליל בתלת גוונין, נהיר בנהירו, אישתאב בגווה. חד להיט באשא, וחד להיט במיא, וחד להיט ברוחא. והאי אתפרש, והוי תלת.

פירוש הסולם

נז) רתיכא דלסטר דרום וכו': המרכבה שלצד דרום, שהוא ימין, היא בשלשה קוין, היוצאים מתוך הנר, שהיא בינה. ומפרש, כיצד יוצאים ג' קוין שבימין דז"א מן הבינה. ואומר, כשהרוח הנושב בי"ב רוחין, שהוא ז"א, שבו י"ב בחינות כנ"ל, עולה אל הבינה, שהימין ושמאל שבה מעלים ריח, שהיא הארת חכמה, ואינם מעלים ריח, מפני שהימין ושמאל שבה הם במחלוקת, (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ד) הרוח נכלל בג' גוונים, כלומר שהרוח שעלה לבינה, מיחד הימין והשמאל שבבינה, ויוצאים בה ג' גוונים, ימין שמאל ואמצע, שהם חכמה בינה ודעת. הרוח מאיר באור הימין שבבינה, ונשאב בתוך אור השמאל שבבינה, כלומר שהרוח מתקן אור השמאל, שלא יאיר אלא ממטה למעלה, שזה נבחן, שהמקבל ההארה שואב אותה מתוך השמאל, כשהוא במקום השמאל, אבל לא יוכל להמשיך ההארה ממעלה למטה. אבל באור הימין מאיר כדרכו. ואז יוצאים ג' קוין, אחד לוהט באש, דהיינו השמאל, ואחד לוהט במים, דהיינו הימין. ואחד לוהט ברוח, דהיינו קו האמצעי. ונשלמו ג' הקוין שבבינה. ואז, הרוח נפרד מן הבינה, ובא למקומו, ונעשה ג' קוין גם הוא. פירוש. שזה הוא על דרך המובא (בפלפה"ס אות נ"ב) תלת מחד נפקי, חד בתלת קיימא, דהיינו, כיון שהרוח, שהוא ז"א, הוציא ג' קוין שעל ידו נתקנו הב"ד בבינה, זכה גם הוא בג' קוין אלו. כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון, עש"ה.