זהר

נו) את ה"א דקאמרת, איהי רביעתא דאתוון. ובג"כ רתיכא דילה איהי בארבע. ואע"ג דאיהי בארבע, איהי בתלת תלת. וכלא אזלא בארח מישר, לסלקא דא כגוונא דדא, למהוי חד.

פירוש הסולם

נו) את ה"א דקאמרת וכו': אות ה' אחרונה דהוי"ה, שאתה אומר, היא הרביעית שבד' אותיות השם, ומשום זה המרכבה שלה היא בארבע, ואע"פ שהיא בארבע, היא בשלש שלש, והכל הולך בדרך ישר, להעלות זה כעין זה, להיות אחד.
פירוש. כי סוד המרכבה, היא ג' קוין ומלכות המקבלתם, וכשהם נכללים זה מזה, היה כל אחד מהם צריך להיות כלול מאלו הארבעה. והיו צריכים להיות ט"ז בחינות. אמנם אינו כן אלא אפילו אחר שנתכללו זה מזה, אין בכל אחד מהארבע, אלא ג' בחינות, והם רק י"ב בחינות. והטעם הוא, כי עיקר המרכבה הוא רק ג' קוין, אבל המלכות אינה פועלת כלום, אלא שמקבלת לתוכה ג' הקוין, ומשום זה אין בכל אחד אלא ג' קוין, וכן במלכות יש ג' קןין שמקבלת, ואינם אלא י"ב בחינות, שה"ס י"ב צירופי הויה.
וז"ש (באות נ"ה) ואע"ג דלית רתיכא אלא בארבע, כי אין מרכבה פחותה מג' קוין ומלכות, הכא ברזא בתלת תלת, כאן, דהיינו כשהם נכללים זה מזה, אין בכל אחד רק שלשה שלשה, כי כל אחד נכלל רק מג' קוין ואינו נכלל מן המלכות, כי אין המלכות נבחנת לשום בחינה נוספת, אלא למקבלת בלבד, כנ"ל. כמה דאתוון אזלין בשמא קדישא, דהיינו כמו שיש בד' אותיות השם רק י"ב צירופין, וז"ש, את ה"א דקאמרת איהי רביעתא דאתוון וכו' ואע"ג דאיהי בארבע איהי בתלת תלת וכו' כלומר שאפילו בה' עצמה שהיא הרביעית שבמרכבה, אין בה אחר ההתכללות ארבע בחינות, אלא ג' בחי' בלבד, שהמ ג' קוין, ובחינתה עצמה אינה נחשבת כאן.