זהר

נו) ובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת משמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך לדוך, וגעת ומייללת, ובכת עלנא ועל נפשנא.

פירוש הסולם

נו) ובעוד דאנן יתבין וכו': ​ובעוד שאנו יושבים נבוכים, ופיותינו שוכבים בעפר, אנו שומעים קול נעימות רגליה, של השכינה, בשלש משמרות הלילה, שיורדת ורואה את היכלותיה, איך הם חרבים ונשרפים. היא נכנסת מהיכל להיכל, ממקום למקום, וגועה ומיללת ובוכה עלינו ועל נפשינו.