זהר

נז) ואי תימא, יוסף אמאי יתיר מכלהו. אלא ודאי יוסף בלחודוי, ככלהו. בגין דאקרי צדיק, ודא הוא דאנהיר לסיהרא, יתיר מכלהו. ובג"כ, האי שבק ליה לדוד מלכא יתיר מכלהו חיין, דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.

פירוש הסולם

נז) ואי תימא יוסף וכו': ואם תאמר, יוסף למה הניח לו חיים יותר מכולם, דהיינו ל"ז שנים והם לא הניחו לו אלא ל"ג שנים. ומשיב, אלא ודאי יוסף בלבדו שקול ככולם, משום שנקרא צדיק, דהיינו יסוד, הכולל את כל הספירות, וזהו שמאיר ללבנה, שהיא הנוקבא, יותר מכולם, ומשום זה, הוא הניח לדוד המלך חיים יותר מכולם. שכתוב ​ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ. פירוש הרקיע הוא בחינת יסוד צדיק. דהיינו יוסף, והארץ ה"ס הנוקבא, דהיינו דוד המלך, הרי שהמאיר אל הנוקבא הוא היסוד שה"ס יוסף, וע"כ נתן לו חיים יותר מכולם.