זהר

מה) ות"ח, דאמר ר"ש, צלותא דסגיאין, סליק קמי קב"ה, ומתעטר בההוא צלותא, בגין דסלקא בגוונין סגיאין, ואתכלילת מכמה סטרין, ובגין דאתכלילת מכמה גוונין, אתעבידת עטרה, ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים, וצלותא דיחיד, לאו איהי כלילא, ולאו איהי אלא בגוון חד, ועל דא, צלותא דיחיד לאו איהו מתתקנא לאתקבלא כצלותא דסגיאין. ות"ח, יעקב כליל הוה, ועל דא צלותיה תאיב לה קב"ה. מה כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו.

פירוש הסולם

מה) ות"ח דאמר ר"ש וכו': ובוא וראה, שאמר ר"ש, תפלה של רבים, עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפלה. משום שהיא עולה בכמה אפנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים, ונכללת מכמה צדדים, דהיינו מצד ימין, ומצד שמאל ומאמצע, כי חסדים נמשכים מצד ימין,וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים, וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור, אבל תפלת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באפן אחד, או שמבקש חסדים או גבורות או רחמים, ועל כן תפלת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפלת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקוים, כמו תפלת הרבים. ובוא וראה, יעקב היה כלול, מכל ג' הקוין, בהיותו מרכבה לקו האמצעי הכולל שניהם, ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלמות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת הרבים. וע"כ כתוב, ​ויירא יעקב מאד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו.