זהר

קיג) ודא נקודא באמצעיתא. דההיא נקודה נטלא נהורא מן שמשא, לאנהרא לכל גופא. ורזא דא נקודה דקיימא בפלגו דעינא, דכולא קיימא בההיא נקודה דקיימא באמצעיתא, דאיהי נטלא כל נהורא, לאנהרא לכל עינא. וסיהרא לא אתנהירת אלא מגו חד נקודה דקיימא ואסתים גו אמצעיתא. אע"ג דלא אתחזייא בסיהרא.

פירוש הסולם

קיג) ודא נקודה באמצעיתא וכו': וזו היא נקודה שבאמצע, שמכוונת נגד קו האמצעי, שהוא ז"א, כי נקודה זו, המלכות, מקבלת אור מן השמש, שהוא ז"א, להאיר לכל הגוף. וזה סוד הנקודה העומדת בחצי העין, כלומר שהעין נראית כחצי עיגול, ובאמצעה, הנקודה שנקראת בת עין, שכל, האור שבעין, נמצא באותה הנקודה העומדת באמצע העין, שהיא לוקחת כל האור, להאיר לכל העין. וכן הלבנה. שהיא המלכות, אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה. ואע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה.