זהר

צא) ת"ח, מה כתיב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, ויתנצלו וינצלו מבעי ליה. אלא, ויתנצלו, על ידא דאחרא, בגין דאתייהיב רשו לנחש לשלטאה. את עדיים מהר חורב, דקבלו מטורא דחורב, כד אתייהיב אורייתא לישראל.

פירוש הסולם

צא) ת"ח מה וכו': בא וראה, מה כתוב, ​ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, ושואל כתוב. ויתנצלו, וינצלו, היה צריך לכתוב, ואומר. אלא ויתנצלו יורה שנתנצלו ע"י כח אחר, כי ניתן רשות להנחש למשול עליהם. את עדים מהר חורב. פירושו, העדי שקבלו מהר חורב כאשר ניתנה התורה לישראל.