זהר

צ) וכד קמו ליואי, לקטלא קטלא, כדין אתער חויא בישא, והוה אזיל קמייהו, ולא יכיל לשלטאה בהו, בגין דהוו ישראל מזדרזין כלהו בחגירו מזיינן, ולא יכיל ההוא נחש לשלטאה בהו. וכיון דאמר למשה ועתה הורד עדיך מעליך. אתייהיב רשו להאי נחש לשלטאה עלייהו.

פירוש הסולם

צ) וכד קמו וכו': וכשעמדו הלוים להרוג הרג, דהיינו בעת שאמר להם משה ​שימו איש חרבו על ירכו וגו', אז חזר ונתעורר נחש הרע, והיה הולך לפניהם ולא יכול למשול בהם, כי ישראל כולם, היו מזוינים בחגורות מזונינות, דהיינו כמ"ש בזהר. לעיל (דפו"י ח"א נב: בראשית ב' אות רצ"א בסולם) שבעת מתן תורה חגר לון קב"ה חגורין דאתוון דשמיה קדישא, דלא יכול לשלטאה עלייהו האי חויא, שהם העדי שקבלו מהר חורב, ע"ש. וע"כ, לא היה יכול הנחש למשול עליהם. וכיון שאמר למשה, ​ועתה הורד עדיך מעליך, ניתן רשות להנחש למשול עליהם.