זהר

תקנב) ומההוא זמנא אתגניזו נהורין דאורייתא, ואסגיאו מחלוקת על משנה, וחכימיא במחלוקת, וכלהו תקיפי לבא בערבוביא. ועל דא, חדוה דאורייתא לאו איהו בההוא זמנא, בכל דרין דעלמא. ומה אינון חומרי דתעניות דגזרו רבנן, כד מית פלוני, גזרו תענית. כד הוה כך, גזרו כך. וכד הוה כנישו יתיר דחדוה דתורה דבכתב ותורה דבעל פה, בההוא זמנא, עאכ"ו דאצטריך למנעל תרעי דאורייתא בההוא זמנא. ובג"כ אמרינן הני צדוקי דינא, כמה דאתמר. חדו רבי יוסי ורבי חייא, ונשקוהו ברישיה כמלקדמין, אמרו זכאה חולקנא בהאי ארחא.

פירוש הסולם

תקנב) ומההוא זמנא אתגניזו וכו': ומעת ההוא נגנזו אורות התורה, ונתרבה ומחלוקת במשנה, והחכמים במחלוקת, וכל אמיצי הלב הם בבלבול הדעת, וע"כ אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם. ומה אלו חומר התעניות שגזרו רבנן, כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה כך גזרו כך, וכשהיה נאסף ביותר שמחת התורה שבכתב ותורה שבעל פה בזמן ההוא, על אחת כמה וכמה שצריכים לנעול בזמן ההוא שערי תורה. ומשום זה אנו אומרים אלו צדוקי הדין. כמו שאמרנו. שמחו ר' יוסי ור' חייא ונשקוהו בראשו כמקודם. אמרו, אשרי חלקנו בדרך הזה.