זהר

תקמג) מאי לעשות. כד"א אשר ברא אלהים לעשות. מאי לעשות. דאשתארו גופי דשידי, דאתקדש יומא, ולא אתעבידו, ואשתארו לעשות, רוחין בלא גופי. אוף הכא עת לעשות, אשתאר בלא תקונא, ובלא שלימו. מ"ט. משום דהפרו תורתך, בגין דאתבטלו ישראל לתתא מפתגמי אורייתא. בגין דההוא עת, הכי קיימא, או סלקא, או נחתא, בגיניהון דישראל.

פירוש הסולם

תקמג) מאי לעשות: שואל, מהו לעשות, שאומר עת לעשות לה'. ומשיב, כמש"א אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שנתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תקון ובלי שלמות מהו הטעם. משום דהפרו תורתך, משום שנתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלית או שיורדת, בשביל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלית. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.