זהר

תקמ) פתח ואמר עת לעשות יי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי', אית עת. ואית עת. עת לאהב ועת לשנא. עת איהו לעילא. דההוא עת, רזא דמהימנותא איהו. ודא אקרי עת רצון, והאי איהו דאתחייב בר נש למרחם ליי' תדיר, כד"א ואהבת את יי' אלהיך, וע"ד, עת לאהב, דא איהו עת דאתחייב בר נש לאהב.

פירוש הסולם

תקמ) פתח ואמר עת וגו': פו"א, עת לעשות לה' הפרו תורתיך. עת לעשות לה', היינו, כי יש עת ויש עת, עת לאהב ועת לשנא. עת, הוא למעלה, שעת ההוא הוא סוד האמונה, דהיינו המלכות שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזה הוא שמחויב האדם לאהב את ה' תמיד, כמש"א, ואהבת את ה' אלהיך. ועל זה, עת לאהב, שזו היא עת שהאדם שמחויב לאהב.