זהר

מא) אוף הכא, ויהי לי שור וחמור, לומר, לא תשוי לבך ורעותך לההיא ברכתא, דבריך לי אבא, דאתקיים בי, הוא בריך לי, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, בגין כך עבדך יעקב לאדני לעשו. הוא בריך לי ברוב דגן ותירוש, הא לא אתקיים בי, דלא אוצרנא לון, אלא ויהי לי שור וחמור צאן ועבד, רעי ענא בחקלא. הוא בריך לי מטל השמים ומשמני הארץ. הא לא אתקיים בי, בגין דהא עם לבן גרתי, כגיורא, דלא הוה לי ביתא חדא, כל שכן משמני הארץ. וכל דא, בגין דלא יסתכל ביה ביעקב, על אינון ברכאן, ויקטרג עמיה.

פירוש הסולם

מא) אוף הכי וכו': אף כאן שכתוב, ​ויהי לי שור וחמור, היינו לאמור לו: אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שברכני אבי, לחשוב שנתקיימה בי, הוא ברך אותי, ​הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, משום זה אומר לך, עבדך יעקב לאדני לעשו. הוא ברך אותי,​ברוב דגן ותירוש, הרי לא נתקיים בי, כי לא אצרתי אותם, אלא, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד, רועה צאן בשדה. הוא ברך אותי מטל השמים ומשמני הארץ, הרי לא נתקיים בי, רק עם לבן גרתי, כגר, שלא היה לי שום בית, כל שכן משמני הארץ, שלא נתקיימה בי, שלא היתה לי שום ארץ, רק עם לבן גרתי, וכל זה אמר, שלא יסתכל ביעקב לקנאותו, על הברכות, ויקטרג עליו. פירוש, שעל כן אמר לו עם לבן גרתי, ולא מטעם שנשתבח בזה לפני עשו כמו שהקשה רבי יצחק, ואדרבה, שהזכירו לגנאי, כדי להוכיח לו שהיה גר, בלי ארץ ובלי בית. ומה שמביא ראיה מן אנכי עשו בכורך, הוא להוכיח לו, כי הכל הולך אחר הכונה, ואינו נחשב לו לעבירה, שקרא עצמו בשם של טמא, אף כאן, לא נתכוון אלא לבזיון. ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא. כמו שהקשה ר' יצחק.