זהר

תפט) ועד דיתברירו מנייהו, י' דאיהו מעשר, לא שריא על ה', דאיהו נהמא, דה' מינין, לקיימא אומאה, כי יד על כס י"ה. ובגין דא, מוץ ותבן, אינו מחוייב במעשר, עד דיתבריר. לבתר דיתבריר, מתכנשין לההוא אתר דאקרי ירושלם. כמה דחטה, דבתר דאתבריר קש ותבן, מכניסין לה לאוצר. הכי יתכנשון ישראל, דאינון בר, לירושלם, דאיהי בנויה על הר יי' דאתמר בה, מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. נקי כבר, דאיהי עבורא כד בריר מגו פסולת. בההוא זמנא, נשקו בר כדבקדמיתא, דאתמר ביה, ישקני מנשיקות פיהו. בר תרגום בן, בההוא זמנא דיהון נקיים כבר, מגו קש ותבן. שריא שמיה עלייהו, וקרא לון, בני בכורי ישראל.

פירוש הסולם

תפט) ועד דיתברירו מנייהו וכו': ועד שיתבררו מהם, י שבשם הויה שהיא רומזת על מעשר, אינו שורה על ה' דהויה, שהוא רומזת על לחם דה' מינים, לקיים השבועה, כי יד על כס יה, שנשבע, שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיכריתו זרעו של עמלק. ומשום זה מוץ ותבן אינם מחויבים במעשר עד שנתבררו. אחר שיתבררו ישראל, מתקבצים למקום ההוא הנקרא ירושלים, כמו החטה, שאחר שנברר ממנה הקש והתבן מכניסים אותה לאוצר. כך יתקבצו ישראל, שהם תבואה לירושלים, שהיא בנויה על הר ה'. שנאמר בה, מי יעלה על הר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים וגו'. נקי כמו בר, שהוא תבואה אחר שברר האוכל מתוך הפסולת. בזמן ההוא, נשקו בר, כבתחילה, שנאמר בו ישקני מנשיקות פיהו. בר, תרגום בן, שבזמן ההוא שכבר יהיו נקיים מן קש ותבן, שורה שמו עליהם, וקורא אותם בני בכורי ישראל.