זהר

יא) והאי עול לא שריא, במאן דאיהו כפית באחרא. וע״ד עבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין, מכל שאר פטורין. דהא שאר לא שריא עליה דב״נ, עד דאשתכח גביה בהאי עול. ובג״כ הוו אכלי ישראל במצרים חנם. אוף הכא יצא לחפשי חנם. דהא עבדא הוה, וכל מה דעביד, חנם הוא, בלא עול מלכות שמים. ואע״ג דחנם הוו עובדוהי יצא לחפשי, ויהא ליה נייחא.

פירוש הסולם

יא) והאי עול לא וכו׳: ועול הזה אינו שורה במי שהוא קשור באחר, וע״כ עבדים פטורים מן עול מלכות שמים, משום שהם קשורים באדוניהם. ואם פטורים מעול הזה, הרי הם פטורים מכל שאר המצות, כי שאר המצות אינן שורות על האדם, עד שנמצא אצלו עול הזה. וע״כ היו ישראל במצרים אוכלים חנם. אף כאן יצא לחפשי חנם, כי עבד היה, וכל מה שעשה היה חנם בלי עול מלכות שמים. ואע״פ שמעשיו היו בחנם, יצא לחפשי, ותהיה לו מנוחה. וטעם הכתוב, כאלו נאמר, חנם יצא לחפשי.