זהר

תתצח) פתח ואמר, הכי תנינן, ביומי קדמאי עד לא אתא יעקב, הוה בר נש שלו בביתיה, מטא זמניה, מית בלא מרעין, כיון דאתא יעקב, בעא קמיה דקב"ה, אמר ליה, מרי דעלמא, אי ניחא קמך, דלנפול בר נש בבי מרעיה, תרין או תלת יומין, ולבתר יתכנש לעמיה, ויפקד לביתיה, ויתוב מחובוי. אמר ליה שפיר. את הוא סימנא בעלמא. ת"ח, מה כתיב ביה ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. חלה כתיב מה דלא הוה לבר נש מן קדמת דנא.

פירוש הסולם

תתצח) פתח ואמר הכי וכו': פו"א, כך למדנו, בימים הראשונים, טרם שבא יעקב, היה האדם בשלוה בביתו, בלי שום מחלות, כשהגיע זמנו למות, מת בלי מחלה. כיון שבא יעקב בקש לפני הקב"ה, אמר לו, רבונו של עולם, אם טוב לפניך, יפול בן אדם במחלה ב' או ג' ימים, ואח"כ יאסף לעמו, ויוכל לצוות אל ביתו ולשוב מעונותיו אמר לו הקב"ה, טוב. ואתה תהיה סימן לעולם, כלומר, שבך יתחיל הדבר. בוא וראה, מה כתוב בו, ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. חלה כתוב בלי ו', שיורה שהוא חידוש, מה שלא היה לאדם מקודם לכן.