זהר

תשכ) ודא איהו שמו הגדול, בגין דאית שמיה דלאו איהו כל כך גדול, כהאי. אע"ג דאית ביה תוספת אתוון. דא איהו שמא רבא, ועל דא בהאי שמא, אנן מפיקין אמן, דאיהו מניה. בהאי אזלא אמן בכל זמנא, ובשמא אחרא לאו הכי.

פירוש הסולם

תשכ) ודא איהו שמו וכו': וזה הוא שמו הגדול, דהיינו או"א, עם המלכות דא"א המלובשים בהם. משום שיש שם שאינו כל כך גדול כמוהו, דהיינו שם הויה, שהוא ז"א, אע"פ שיש בו תוספות אותיות, כי או"א נקראים רק בב' אותיות י"ה בלבד, מכל מקום הוא שמו הגדול. ועל כן בשם הזה אנו ממשיכים ואומרים אמן, שהוא נמשך ממנו, בשם הזה הולך אמן בכל זמן, כי או"א, זווגייהו לא פסיק לעלמין, ובשם אחר, שהוא ז"א הנקרא הויה, אינו כן. כי זווג זו"ן נפסק מחמת חטאים של התחתונים.