זהר

תשיט) אלא סולו לרוכב בערבות, דא איהו עתיקא דכל עתיקין, סתימא דכל סתימין, דלא ידיע. ובמה איהו רוכב, בערבות, בי"ה, דאיהו רזא קדמאה דנפיק מניה ודא איהו שמיה, מההוא סתימא, דלא ידיע, שמא דיליה הוא י"ה. לאו דאיהו הוא, אלא איהו הוא, בגין ההוא פרוכתא דאתפרסא ונפיק מקמיה. אבל האי פרוכתא איהו שמו, ודא איהו רתיכא דיליה, ולא אתידע כלל.

פירוש הסולם

תשיט) אלא סלו לרוכב בערבות וכו': ומשיב, אלא סלו לרוכב בערבות, זה הוא עתיקא דכל עתיקין, סתום מכל הסתומים, שאינו מושג, ואינו עומד להתגלות. ובמה הוא רוכב, בערבות בי"ה, דהיינו באו"א, שהוא סוד מדרגה ראשונה שיצאה ממנו, כי או"א יצאו מא"א, וזה הוא שמו, של סתום ההוא שאינו ידוע, כי השם שלו הוא י"ה. וע"כ אוה"כ, בי"ה שמו. ולא שאו"א עצמם הוא השם שלו, אלא או"א הוא השם שלו משום אותה הפרכת שנפרשה ויצאה מלפניו. שה"ס המלכות שעלתה למקום בינה דראש א"א, ועשתה שם מסך ופרכת, כלומר מקום סיום מדרגת הראש דא"א, והוציאה בינה ותו"מ דראש א"א לבחינת גוף שלו. אבל פרכת ההיא הוא שמו, כי המלכות נקראת שם, וזו היא המרכבה שלו, כלומר על ידי הפרכת ההיא הוא מתלבש באו"א, וע"כ לא נודע כלל. כי אינה מתגלה על ידיהם.
פירוש. אע"פ שכלפי או"א וישסו"ת הנקראים י"ה, נבחן שהמלכות, שעלתה למקום בינה דראש א"א, ירדה משם וחזרה למקומה, וע"כ חזרו בינה ותו"מ דראש א"א, ועלו מן הגוף למדרגת הראש דא"א, ולקחו עמהם אל ראש א"א, גם י"ה, שהם או"א וישסו"ת שהיו מלובשים בהם, (כנ"ל בראשית א' דף ר"צ ד"ה בגין ע"ש) שאז נבחן שא"א הוא, רוכב בערבות בי"ה, עם כל זה כלפי א"א עצמו וכן כלפי או"א, נבחן, שהמלכות לא זזה ממקומה ועודה מסיימת את הראש דא"א תחת החכמה, והוא נשאר משום זה בלתי מושג לתחתונים. וז"ש אבל האי פרוכתא שהוא המלכות שמתחת החכמה, הוא שמו, ודא איהו רתיכא דיליה ולא אתידע כלל, כי הוא נשאר מלובש במלכות המסיימת שלו, אע"פ שמלכות הזו נבחנת כלפי או"א וישסו"ת, שירדה משם, והעלו או"א וישסו"ת אליו, ורוכב בהם, אינו רוכב בהם אלא ע"י שמו, שהיא המלכות שתחת החכמה, שנקראת פרכת, וע"כ נשארו א"א ואו"א בלתי מושגים כמקודם ירידת המלכות. ונמצא שמצד אחד מתגלה החכמה בישסו"ת על ידי שא"א רוכב בי"ה, ומצד הב' א"א עצמו ואו"א נשארו בלתי מושגים כמקודם לכן.