זהר

תשיז) כגוונא דא בשבת, מאן דיתיב בתעניתא בשבת, מגו צעריה אחזי עצובא, ובשבת שלטא ההוא רקיעא עלאה, ההוא דאתחזי בחדוה, ואיהו חדוה וחדי לכלא. ההוא דיתיב בעציבו, בגין דאיהו שלטא, אפיק לההוא בר נש מההוא עונשא דאתגזר עליה, והא אתמר, סלו: הבו יקר, ורוממו לההוא דרוכב בערבות, דאיהו חדוה וחדי כלא, רקיעא על גבי חיותא בי"ה שמו ודאי, דהא בההוא אתר שמא דא אתכליל. ועלזו לפניו, בגין דלא אצטריך לאחזאה קמיה עציבו, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

תשיז) כגוונא דא בשבת וכו': כעין זה הוא בשבת. מי שיושב בתענית בשבת, מתוך צערו מראה עצבות. ובשבת שולט רקיע העליון ההוא, שהוא בינה, אותו הנראה בשמחה, והוא שמחה, ומשמח הכל. אדם ההוא היושב בעצבות, כיון שרקיע הזה שולט, הוא מוציא את אדם ההוא מאותו העונש שנגזר עליו. וכבר למדנו זה. וזהו שנאמר, סלו, שפירושו תנו כבוד ורוממות לאותו הרוכב בערבות שהוא שמחה ומשמח הכל, שהוא הרקיע שעל החיות, דהיינו בינה כנ"ל, ביה שמו, ודאי, כי במקום זה נכלל שם הזה. כי הבינה נקראת י"ה. ועלזו לפניו, היינו שלא צריכים להראות לפניו עצבות. כמו שנתבאר.