זהר

תשטז) כדין ההוא אתר אית ליה דוחקא, מההוא עציבו ודוחקא דההוא בר נש, כד"א בכל צרתם לא צר. תיאובתיה דההוא עלמא עלאה, לגבי האי אתר, כדכורא דתיאובתיה תדיר לגבה דנוקבא. כד מלכא עאל לגבי מטרוניתא, אשכח לה בעציבו, כדין כל מה דאיהי בעאת, בידהא אתמסר, וההוא בר נש, וההיא צלותא, לא אהדר בריקניא, וקב"ה חייס עליה. זכאה חולקיה דההוא בר נש, דאושיד דמעין קמי קודשא בריך הוא, בצלותיה.

פירוש הסולם

תשטז) כדין ההוא אתר וכו': אז מקום ההוא, דהיינו המלכות, יש לה לחץ מן העצבות והלחץ של אדם ההוא, כמש"א, בכל צרתם לא צר, וקרי, לו צר. כי צער האדם נוגע אל השכינה. ההשתוקקות של עולם העליון, שהוא ז"א, אל מקום הזה, שהוא המלכות, הוא כדכר שחשקו תמיד אל הנוקבא, ע"כ, כשהמלך, שהוא ז"א, נכנס אל המטרוניתא, שהיא המלכות, ומוצא אותה בעצבות, אז כל מה שהיא רוצה נמסר בידיה, ואדם ההוא או תפלה ההיא אינם חוזרים ריקם, והקב"ה מרחם עליו. אשרי חלקו של אדם ההוא ששופך דמעות לפני הקב"ה בתפלתו.