זהר

תשיא) אלא, ודאי כלא הוא רזא דערבות דבלולב, אינון ערבות דבלולב, חד אש, וחד מים. ברזא דא דכלהו, ואיהו שביעאה איהו אש ומים כליל כחדא, ברזא חדא, ובגין דערבות איהו רזא כללא דכלהו שית אחרנין, איהו רזא דרתיכא עלאה, וקודשא בריך הוא אתרעי בהאי רקיע, יתיר מכלהו רקיעין, ותיאובתיה תדיר לאתקנא לההוא רקיעא, בשפירו עלאה. וע"ד, סלו לרכב בערבות לההוא דרכב בערבות. ומאן איהו. ההוא רקיע טמיר וגניז, דקיימא ע"ג חיותא, דאיהו רכב בערבות.

פירוש הסולם

תשיא) אלא ודאי כלא וכו': ומשיב, אלא ודאי הכל הוא כמו הסוד של ערבות שבלולב, שאלו הערבות שבלולב, שהם נו"ה, אחד אש, שהוא הוד, ואחד מים, שהוא נצח בסוד זה הם כולם, שזה כולו מים וזה כולו אש, ואינם מעורבים זה בזה, שהרי הן ב' ספירות בשליטות מיוחדות לעצמן. והוא, הרקיע השביעי, שהוא חסד, כולל אש ומים יחד בסוד אחד, שהרי הוא ספירה אחת, ונמצא כולל בתוכו ב' ערבות שבלולב ביחד ממש. ומשום שהרקיע ערבות הוא כולל בתוכו כל שש הספירות האחרות שהם גבורה ת"ת נהי"מ, כי העליון כולל כל התחתונים ממנו, הוא סוד מרכבה עליונה, והקב"ה, שהוא בינה, חפץ ברקיע הזה יותר מבכל הרקיעים, וחשקו תמיד לתקן רקיע הזה ביופי העליון, ועל זה נאמר סלו לרוכב בערבות. דהיינו לאותו שרוכב בערבות. ומי הוא. הוא רקיע הזה העומד על החיות, דהיינו בינה העומדת ממעל לחג"ת דז"א הנקראים חיות, שהוא הרוכב בערבות.