זהר

תשי) ואי תימא, אי הכי, שתי ערבות דקא מתחברן בלולב, ותנינן ערבות, הדא הוא דכתיב סלו לרוכב בערבות. אי הכי, מאן יהיב ירכין בגופא, או גופא בירכין, דהא דא עביד פרין ואיבין, ודא לא עביד פרין ואיבין.

פירוש הסולם

תשי) ואי תימא אי וכו': ואם תאמר, א"כ, ב' ערבות המתחברים עם הלולב. ולמדנו, שזהו שכתוב, סלו לרוכב בערבות. והם נצח והוד הנקראים ירכין. ושואל, מי נתן ירכין שהם נו"ה, בגוף, שהוא חג"ת, ומי נתן גוף, שהוא חג"ת, בירכין, שהן נו"ה. כלומר, שכאן אתה אומר שערבות הן חסד דז"א שהוא נחשב לגוף ז"א, ושם אתה אומר שהן נו"ה שהם ירכין שמחוץ לגוף שלו. מי השוה אותם, שהרי זה, דהיינו הגוף, עושה פירות, וזה, דהיינו נו"ה שהן ירכין, אינן עושות פירות. (כמ"ש להלן דף קס"ט ע"ב, ד"י.)